היתי בת 4 והיתה לי חברת גן אחת טובה, הכי טובה. שמה טל.

טל הבינה אותי ואני הבנתי אותה, ואני ידעתי שהיא מהשבט שלי. שתינו שיחקנו יחד בפינה מיוחדת משלנו בגינה, שתינו ענינו בשפה לא מובנת לשאר הילדים כשהם ניסו להתקרב יותר מידיי ולהביא את הכאוס והלכלוך אלינו. שתינו בילינו את היום בליצור לנו את הבועה שלנו ובעיקר על לפנטז על עולמות אחרים ושפות שלא קיימות. היינו שייכות למועדון אקסקלוסיבי ביותר ואליו לאף אחד לא היה הרשאה להצטרף!

​

לילה אחד הזמינו אותי ואת חברתי טל לסיור מיוחד בחללית אם ארקטוריאנית עצומה.

היינו חלק מקבוצה של 7-8 אנשים, ושתינו היינו הכי קטנות. שאר האנשים נראו כבני 30-50.

אני זוכרת את המדריך הארקטוריאני שהיה לנו, שלמרות שפניו לא הזכירו פניי אנוש, הוא לבש חליפה ישנה חומה אפורה משובצת בסגנון שנות ה80 כנראה כדיי שנרגיש יותר בנוח. הוא היה מאוד נחמד ובעל חוש הומור וסיפר הרבה בדיחות שלא גרמו לשאר האנשים בקבוצה לצחוק כי היה נראה שהם בעיקר תחת טרנס, אולי הם חשבו שהם חולמים ולכן הם גם התנהגו כחולמים. הוא לקח את הקבוצה שלנו לסיור במעלית שקופה דרכה יכלנו לראות את כל החללית מבפנים. זה היה עוצר נשימה! החללית היתה כל כך גדולה והאורות שבקעו מחדרים ומנורות שונות נראו מרחוק כמו כוכבים נוצצים בלילה.

המדריך דיבר ועדכן אותנו בכל מיני דברים, הסביר לנו על אגפים שונים ושימושים שנעשים כרגע בחללית. המראה היה מרהיב וההרגשה בהחלט היתה חגיגית.